בטח הרגשתם אותו, את הפער הזה. הפער בין ההרגשה באימון לביצוע בתחרות, הפער בין ההבנה שלכם את התיק המשפטי לפרטי פרטים לעומת הטיעון שלכם בפני השופט, הפער הזה בין הידע המעמיק שלכם בנבכי הדוחות והנתונים לבין היכולת שלכם להציג את הדברים בפני הדירקטוריון. ראיתי את הפער הזה אין ספור פעמים. המיומנות שסוגרת את הפער הזה, שמחברת בין הפוטנציאל לבין הביצוע בפועל תחת לחץ, היא הבסיס לפסיכולוגיית הספורט והביצוע. מהי בעצם פסיכולוגיית ספורט וביצוע? רבים נוטים להתבלבל בין פסיכולוגיה קלינית מסורתי

בעולמות התובעניים של המשפט, הניהול הבכיר והספורט ההישגי, אנחנו רגילים למדוד הכל. אנחנו מודדים שורות רווח, שעות חיוב, זמני שחייה על השעון ואחוזי הצלחה. אבל כשזה מגיע ליכולת החשובה מכל, היכולת שלנו לנהל את עצמנו תחת לחץ, רובנו נשארים באפלה. אומרים לנו "תחשבו חיובי" או "קחו נשימה עמוקה", עקרונות שנשמעים כמו קסם מעורפל ולא כמו כלי עבודה פרקטי. כפסיכולוגית בתחום הספורט והביצוע, אני יודעת שמיומנויות מנטליות הן טכניקה, וכדי שהטכניקה הזו תעבוד בזמן אמת, היא חייבת להיות מוחשית. כאן בד

מתי בפעם האחרונה עצרתם לחשוב על קווי הדמיון שבין מנכ"ל של חברה טכנולוגית או שותף במשרד עורכי דין, לבין ספורטאי אולימפי שעומד על אדן הזינוק? בשני המקרים, מדובר באנשים שנדרשים לקבל החלטות קריטיות בשברירי שנייה, לתפקד תחת לחץ עצום של ציפיות (של הלקוחות, המשקיעים או הקהל), ולהביא את עצמם לביצוע שיא (Peak Performance) ברגע האמת. אבל יש הבדל אחד תהומי. ספורטאי עילית עולה למגרש לאחר שעבר הכנה פיזית, טכנית, טקטית ומנטלית. לעומת זאת, בעולם העסקים והמשפט, מנהלים נזרקים אל ה"זירה" עם יד