הרגע שבו זה קורה נחרט בזיכרון. תנועה אחת לא נכונה, כאב חד, ואז ההבנה המחרידה שהעונה שלכם, ולפעמים גם השנה כולה, נעצרה בחריקת בלמים. אבל כל ספורטאי שחווה פציעה משמעותית יודע את האמת. הכאב הפיזי הוא רק ההתחלה. הכאב האמיתי מתחיל בימים ובשבועות שלאחר מכן. זהו הכאב של לשבת ביציע ולראות את המתחרים שלכם ממשיכים להתקדם, תחושת חוסר האונים כשהגוף שבגד בכם לא מאפשר לכם לעשות את מה שאתם הכי אוהבים, והשאלה המייסרת שמנקרת בראש "האם אי פעם אחזור להיות מי שהייתי?". המקרה המצער קרה ואת הנעשה

התכוננתם לישיבה הזו שבועות. קראתם כל מסמך רלוונטי, בדקתם אלפי דוחות, בניתם אסטרטגיה ומצגת מדוגמת. ואז, המנכ"ל קורא בשמכם ומבקש שתבהירו נקודה מסויימת, אתם נעמדים, ופתאום זה קורה. הדופק מזנק, הנשימה הופכת קצרה, קולכם נסדק קלות, ואולי, התופעה שמפחידה מכל, הידיים מתחילות לרעוד. במשך למעלה מ-25 שנה כעורכת דין בתחום האזרחי-מסחרי, ראיתי את זה קורה למנהלים הבכירים ביותר. בעולם שלנו, תגובות כאלה נתפסות לא פעם כחולשה או כחוסר ביטחון, ולכן רובנו בוחרים להסתיר אותן ולהילחם בהן בשקט. אבל

השעה היא שמונה בערב. המשרד כבר התרוקן, אבל המסך שלכם עדיין עמוס בטיוטות חוזים, תצהירים או דו"חות רבעוניים. מחר בבוקר מחכה לכם דיון קריטי בבית המשפט או ישיבת דירקטוריון מכרעת. אתם מרגישים את הדופק עולה, הנשימה הופכת שטחית, וישנה תחושה מוכרת של מועקה שמלווה אתכם כבר שבועות ארוכים. לפעמים, זה מתבטא אפילו בידיים שרועדות קלות לפני טיעון חשוב או רגע לפני קבלת החלטה כבדת משקל. בעולם המשפט והניהול הבכיר, התרגלנו להתייחס לסימנים הללו כאל חלק מהעבודה. לימדו אותנו שכדי להצליח בזירה התוב